שאלון סגור כולל שאלות שהתשובות עליהן מוגדרות מראש, כגון שאלות בחירה, סולמות דירוג ושאלות עובדתיות כמו גיל, השכלה או ותק. גם אם השאלון כולל שאלות שבהן המשיב מזין ערך מספרי או פרט קצר, כגון גילו, אין בכך כדי להפוך אותו לשאלון פתוח במובן של תשובה מילולית חופשית. שאלון סגור מאפשר לאסוף מידע ממספר גדול יחסית של משתתפים, להשוות בין תשובותיהם ולנתח את הנתונים באמצעות שיטות סטטיסטיות. לדוגמה, אפשר לבדוק האם קיים קשר בין גיל המשתתפים לבין מידת שביעות הרצון שלהם.

ראיון עומק, לעומת זאת, נועד להבין לעומק את החוויות, התפיסות, התחושות והמשמעויות שהמשתתפים מייחסים לנושא הנחקר. המראיין מציג שאלות פתוחות ומאפשר למרואיינים להשיב במילים שלהם, להרחיב, להעלות נושאים נוספים ולתאר את חוויותיהם. לעיתים המראיין שואל שאלות המשך כדי להבהיר תשובה או להעמיק בה. הנתונים המתקבלים מראיונות עומק מנותחים בדרך כלל בשיטות איכותניות, למשל באמצעות זיהוי נושאים ודפוסים חוזרים בדברי המרואיינים.

ההבדל המרכזי בין שני הכלים הוא אפוא סוג המידע שהם מאפשרים לקבל. שאלון סגור מתאים במיוחד למדידת מאפיינים, עמדות ודפוסים שניתן להגדיר מראש ולהשוות בין משתתפים. ראיון עומק מתאים כאשר מבקשים להבין כיצד אנשים חווים תופעה, כיצד הם מפרשים אותה ומדוע הם חושבים או פועלים בדרך מסוימת.

לדוגמה, אם מטרת המחקר היא לבדוק את רמת שביעות הרצון של סטודנטים משירותי המוסד האקדמי, אפשר להשתמש בשאלון סגור ולבקש מהם לדרג את שביעות רצונם. אם המטרה היא להבין כיצד הסטודנטים חווים את השירות, אילו קשיים הם פוגשים ומה עומד מאחורי תחושותיהם, ראיון עומק עשוי להתאים יותר.

לסיכום, אין כלי מחקר אחד שמתאים לכל מצב. הבחירה בין שאלון סגור לראיון עומק צריכה להתבסס על שאלת המחקר, על סוג המידע הדרוש ועל אופן הניתוח המתוכנן. במקרים מסוימים ניתן גם לשלב בין שני הכלים, אם הדבר מתאים למטרות המחקר.